ימים לא פשוטים עוברים עלינו וממש התלבטנו אם זה הזמן המתאים לפרסם פוסטים שאינם קשורים ללחימה בעזה...ואז, אחרי שחשבנו על זה עוד קצת הבנו שחייבים להמשיך, החיים לא עוצרים. ממשיכים לעבוד- דואגים לבני המשפחה ולחברים שנמצאים שם- אבל ממשיכים לעבוד.
למי שעוקב וקורא אנחנו מקווים שהסיפור הבא יהווה אתנחתא קלילה מהטירוף שמתרחש סביבנו.
אנחנו רוצים לספר לכם סיפור על פרוייקט שסיימנו לפני מספר ימים...
בכל פרוייקט אנחנו זוכים להכיר אדם חדש, שיש לו צורך כלשהו. הצורך הזה מבקש פתרון ומחייב אותנו כמעט תמיד ללמוד ולהתמודד עם משהו חדש...טכניקה שלא יצא לנו לעבוד איתה, מחבר שלא עשינו בעבר, שילוב חומרים... משהו חדש שגורם לנו להתמקצע וגם מחמם לנו את הלב, כי בזכותו אנחנו מגשימים רהיט (על משקל מגשימים חלום).
אז הנה זה בא, זה הסיפור על 'שולחן השמש' של רחל:
הכל התחיל כשחבר שלנו, שלומי, הגיע להרצאה שהעברנו בone design center באפריל האחרון. ההרצאה מציגה את התפישה שעל פיה אנו פועלים כשאנחנו מבצעים את הפרוייקטים שלנו. עבדנו על ההרצאה הזו מאוד קשה (איך מתמצתים את "האני מאמין" שלנו ל45 דק' ??? ומעבר לכך- איך אנחנו לא משעממים את המאזינים, בעיקר כשמרביתם חברים ובני משפחה מאוד מנומסים, שבטח לא יהיה להם נעים לקום וללכת באמצע)???.. לשמחתנו החברים (והאורחים) שהגיעו אהבו אותה.
אחרי שכולם הלכו ודפיקות הלב שלנו חזרו לקצב הרגיל, שלומי, שנשאר לעזור לנו לקפל, אמר שהוא והאחים שלו מחפשים משהו מיוחד לעשות לכבוד יום ההולדת ה-60 של אמא שלהם. "אני חושב שההרצאה שלכם מאוד תעניין אותה..אולי המתנה שלנו תהיה רהיט שאתם תעצבו עבורה והרצאה לבני המשפחה"? אנחנו מאוד פתוחים לרעיונות חדשים, לכן לאחר חילוף מבטים מהיר מיד אמרנו כן.
עברו חודשיים ומצאנו את עצמנו מתארחים בביתה של שיר, אחותו של שלומי, מול קהל משפחתי מצומצם (מלחיץ משהו...בגלל מיעוט המאזינים, ממש צריך להסתכל להם בעיניים כשמדברים)!
עברנו את ההרצאה בשלום, כשברקע הבנות החמודות של שיר עושות שמח. נשארנו לקשקש עם כולם עוד שעה, לטעום עוגת יומולדת ולהעביר בוקר שבת באווירה אינטימית..כיף! לפני שהלכנו שוחחנו עם רחל לגבי המשך הדרך. היא סיפרה שיש לה בבית בסיס ברזל של שולחן גינה שמחכה בסבלנות במחסן וישמח אותה אם הוא יחזור להיות שימושי...קבענו פגישה להמשך השבוע ונפרדנו.
יומיים אחר כך יפעת חנתה סמוך לבית משפחת קאופמן במעלות (אמיר נשאר עם אלונה בבית). הבית צמוד לגינה מקסימה שרחל מטפחת בכישרון רב. מקום מפלט של ממש מן העולם. במהלך הפגישה יצרנו סקיצות שונות למשטח העליון של השולחן והסכמנו שסקיצת השמש היא המעניינת ביותר.
אחר כך יצאנו החוצה והתחלנו לפשפש במחסנים של רחל וחיים. הצלחה! מצאנו ארונית ישנה שפעם (אחת) שימשה כארון לגריל ומאז עמדה עזובה בצד
..הפרופורציות של הקרשים ממנו היא מורכבת התאימו לרעיון שדיברנו עליו ! השאלנו מברגה מחיים ופירקנו את הקרשים שהרכיבו את הארונית. לקינוח שלומי זחל מתחת לבית כדי לחפש חומר רחב יותר שיהווה את מרכז השולחן. נפרדנו והבטחנו להיות בקשר מהסטודיו..
פעם דיברנו בינינו על כך שזה יהיה אתגר גדול ליצור משטח מחומר שנעשה בו שימוש חוזר.. זה משהו שרצינו להתנסות בו...והנה הגיעה ההזדמנות. האמת שהאתגר שנוצר היה אפילו יותר גדול כי פה מדובר לא בסתם משטח אלא במשטח עגול! אם חושבים על זה קצת מבינים מהר מאוד שקרשים מקבילים לעולם לא יצרו עיגול ויש להתאים חתיכות טרפזיות/משולשות בין המלבנים. זה דרש קצת סבלנות ועבודת הכנה, אבל בסופו של דבר זה הצליח! יצרנו משטח מדהים מחומר שעשוי 100% מהג'אנק של רחל! המחשבה שעכשיו היא הולכת לקבל אותו בחזרה בדמות שולחן שימושי ממש ריגשה אותנו.
במהלך העבודה אמיר ושלומי, שמשרתים יחד במילואים, קיבלו טלפון - היכונו לצו 8, אתם הבאים בתור לרדת לעזה! כך נאמר להם...עברנו יחד כמה ימים מלחיצים אך בסופו של דבר, לשמחתנו, החליטו להשאיר את החבר'ה שלנו בבית. אז בין הזיפזופים והבהיות בטלוויזיה, דאגה לבני המשפחה שגוייסו למבצע, ולאלו שגרים במרכז או בדרום הארץ, לרגע הייתה לנו אנחת רווחה פרטית.יכולנו להמשיך יחד בעבודה, וכך עשינו.
בשלב זה המשטח הושלם, שוייף, נושנש, טופל... בשלב הגמר מרחנו אותו בשמן כפי שרחל ביקשה והעברנו עוד שיוף אחרון על הדפנות (בבית מתרוצצות הנכדות ורחל מפחדת שיחטפו מכה, פינות "שבורות" מקלות בהרבה על מפגש עם מצח).
לקראת סוף העבודה התחלנו לפנטז על קפה עם רחל בשירות השולחן.
ביום המיועד עטפנו אותו, העמסנו ויצאנו לכיוון מעלות.
הרגע הזה, שבו אנחנו מוסרים את הרהיט למזמין העבודה אהוב עלינו במיוחד...למרות שכל התהליך שקוף והמזמינים מקבלים תמונות גם בשלבי העבודה השונים, ברגע הזה תמיד יש הפתעה קטנה. אם היינו צריכים להקפיא רגע אחד מכל פרוייקט וממנו לייצר סדרה של צילומים שיישארו איתנו תמיד, זה הרגע הזה.
אחרי שנרגענו רחל הזמינה אותנו לפינה הכי יפה בגן, ובשירות השולחן הגישה מכל טוב עוגות,עוגיות ופירות מהגינה. המציאות התעלתה על הפנטזיה!
משפחת קאופמן המופלאה- היה כיף לא נורמאלי להיות חלק מחגיגות ה-60 של אמא רחל. זכינו להכיר אתכם קצת יותר מקרוב וזה היה שווה הכל.
___________________________________________________________________
אז למה אנחנו משתפים אתכם בכל זה?
כי כיף לנו לשתף אתכם במה שעובר עלינו לאורך הדרך...
רצינו שתדעו שבאופן רשמי אנחנו מעבירים את ההרצאה שלנו בכל מקום שתרצו להזמין אותנו להעביר אותה...בסלון שלכם, במסגרת מאורגנת שאתם חברים בה או בכל מקום שנראה לכם מתאים. (היא סופר מעניינת! מבטיחים)!
נשמח לשיתופים שלכם. עזרו לנו להמשיך לקיים את הסטודיו. אם אתם מכירים מישהו שזקוק לרהיט מסוים, אם בא לכם להפתיע את הקרובים אליכם במתנה מגניבה, נשמח להתאים עבורכם הרצאה או סדנה ייחודית.
לימים שקטים,יפעת ואמיר