עבודה עם הידיים ככלי לאיוורור ריגשי והפגת חרדות- תובנות מימי קורונה

אחרי שחשבנו שאנחנו מכירים את כל הערכים שיש בעבודה עם הידיים "חופשת הקורונה" עזרה לנו להגיע לתובנות עמוקות יותר.

העבודה עם הידיים הצילה אותנו מלשקוע לדכדוך, מלהתעצבן על המצב ומלהיבהל ממה שעלול לקרות בגללו. באופן טבעי, כשמצב הרוח ירד פשוט התרכזנו במה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב ובמה שגורם לנו להרגיש חיוניים- לעבוד עם הידיים.

הבנו עוד יותר לעומק איך האג'נדה שאנחנו מקדמים בשגרה – כולם יכולים לבנות דברים בעצמם- היא לא רק סיסמא, אלא ערך מרכזי שכולנו יכולים להשתמש בו ככלי שמקדם פורקן ריגשי והפגת חרדות.

---

אין אחד/ת שלא חווה איזושהי טלטלה רגשית ב"חופשת הקורונה". מבוגרים וילדים כאחד, נאלצו להתמודד עם שינויים דרמטיים ולהסתגל באופן מיידי למצב החדש: ניתוק ממסגרות, מחברים וממשפחה, ניתוק מעוגנים יציבים בחיים שלנו.

אנחנו באופן אישי חווינו עליות ומורדות במצב הרוח בעיקר כתוצאה מכך שהיינו אזוקים לבית ולשלושה ילדים צעירים כשברקע הדהד כל הזמן ה"ילד" הרביעי שלנו - הסטודיו - שלפעמים יש לו הרבה יותר צרכים מאשר לחמש הנפשות שמרכיבות את משפחתנו יחד. מעבר לפרנסה שנפגעה עקב ביטול כל הסדנאות, הבנו עוד יותר לעומק עד כמה העשייה והאג'נדה שלנו מכניסים משמעות לחיינו. גם במימד הנפשי.

בשגרה, אנחנו חוזרים על הערכים שמרכיבים את האג'נדה שלנו שוב ושוב: כולם יכולים לעבוד עם הידיים ולבנות דברים בעצמם, עבודה בעץ תורמת לביטחון העצמי, לפיתוח היצירתיות, לתפיסה התלת מימדית, חשוב לתרגל מיומנויות של עבודה עם הידיים בעולם שבו המדיה הדיגיטלית שולטת ועוד...

לאחר חודשיים של סגר הגענו לתובנות עמוקות יותר. תכונת העשיינות שהיא מרכיב אישיותי שקיים בכל אחד מאיתנו, ליוותה אותנו לאורך התקופה המורכבת הזו והוכיחה את עצמה כעוגן רגשי שאפשר לסמוך ולהישען עליו בשעת משבר.

פעם אחר פעם אנחנו מקבלים הוכחה שאין תחליף ליצירה של משהו ממשי שנבנה בשתי כפות ידיים.

אז הנה אנחנו יוצאים למסע בזמן, לימים הראשונים של הטירוף שחדר לשגרה של כולנו, במטרה לשתף אתכם בכמה דוגמאות ובתקווה שגם אתם תיקחו באופן מודע את העבודה עם הידיים לתוך היום יום שלכם.

יפעת בזמן איוורור ועבודה בסטודיו במהלך חופשת הקורונה

בשבוע הראשון של מרץ התקיימה סדנת הנגרות האחרונה אצלנו בסטודיו וכל שאר הסדנאות שתוכננו למרץ-אפריל-מאי בוטלו. עוד לפני שהוכרז על סגר כללי אבל התחילו כבר להתפרסם מגבלות, החלטנו "לתקוף" את המצב ולכתוב תכנית עבודה שתעזור לנו לצלוח את תקופת הקורונה בצורה הטובה ביותר. החלטנו ליצור לו"ז של סדנאות קטנות ואינטימיות לילדים ולמבוגרים בכל יום, כאלה שעומדות במגבלות. זה דרש כמה שעות של תכנון שבסופן היינו ממש מבסוטים. הרגשנו שלמרות כל הטרפת מסביב אנחנו בשליטה והכל יהיה ממש בסדר. יום אחרי שהתכנית נכתבה על הנייר המגבלות הורחבו וכך בשבוע הראשון יצרנו תכנית חדשה מדי יום. מצאנו את עצמנו חסרי אונים ואבודים בתוך הפרקטיקה של עצמנו.

באיזשהו שלב הבנו שהדבר הנכון הוא להרפות ולהתכנס פנימה לעולם המשפחתי שלנו. להפנות את האנרגיה ואת תשומת הלב לסביבה הכי קרובה. התחלנו להקדיש זמן להמון פרויקטים קטנים שרצינו לקדם בבית ואף פעם לא הספקנו בעיצומו של מירוץ העכברים האינטנסיבי של חיינו.

הנה רשימה של חלק מהפרויקטים שבנינו:

+ דלתות לארונות בחדרי הרחצה (פרוייקט שנדחה כבר 4 שנים) + שיפוץ קירות חדר הרחצה שלנו בעקבות קילופים, סדקים ועובש שהתחיל להתפשט + העשרת ארגז קוביות העץ של הילדים + גן שעשועים שלם (אם יש איסור על יציאה לפארקים אז נבנה אחד בבית) שכולל נדנדות, חבלי טיפוס, טרזן, ואלמנטים שונים שאנחנו לא יודעים איך לקרוא להם אבל ממש כיף לשחק בהם ולהוציא בעזרתם מרץ (חשוב בימי קורונה) +הקמת חממה ענקית לגידול ירקות

ובטח עוד כמה דברים ששכחנו...

הילדים היו איתנו. לפעמים לקחו חלק, לפעמים קיטרו ולפעמים רבצו מול הטלוויזיה/זום. עם כל הקשיים שהתלוו למצב הזה, החלטנו פשוט לעשות, ויחד איתם להסתדר בשגרה החדשה שנכפתה עלינו.

כשאנחנו חושבים על זה עכשיו וקוראים מה הספקנו לבנות בתקופה הזו, זה לא ייאמן. לא תכננו שזה מה שיקרה אבל זה פשוט הציל אותנו. מלשקוע לדכדוך, מלהתעצבן על המצב ומלהיבהל ממה שעלול לקרות בגללו. באופן טבעי, כשמצב הרוח ירד פשוט התרכזנו במה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב ובמה שגורם לנו להרגיש חיוניים- לעבוד עם הידיים.

הרגשנו שיחד עם העבודה, אנחנו לוקחים את השליטה לידיים שלנו.

כשאחד/ת מאיתנו היה צריך קצת זמן לעצמו/ה ניגשנו בתורות לפינת העבודה בבית או בסטודיו. זו הייתה נקודת משען מדהימה. כך ניקינו את הראש, אווררנו את הנפש וחזרנו מחוזקים לילדים, לבית ואחד לשנייה.

אמיר פותח לראשונה מכסה של ארגז שבנינו לשכנים

בנוסף, יכולנו להוות דוגמא אישית לילדים שראו עולם שלם הולך ונבנה להם מול העיניים והם היו שותפים מלאים ליצירה שלו משלב העלאת הרעיונות ועד שלב הביצוע (ראו תמונות של שעשועי החצר שבנינו שזכו לכינוי "טרזנים"). במהלך העבודה היו לא מעט אתגרים שהם חזו בנו מתמודדים איתם ומתגברים עליהם. זה היה זמן יצירתי משוכלל. בכל אתגר הכרזנו: בואו נפתור את זה יחד! נחשוב על דרכי פעולה אפשריות ונבדוק מה עובד הכי טוב.

הם ראו איך בכלים פשוטים אפשר ליצור מגוון רחב מאוד של תוצרים שימושיים ויפים.

הם ראו את התשוקה שלנו ליצור, ואיך היא הדבר הכי חשוב בדרך להשיג מטרה מסוימת.

יחד התלהבנו מהתוצאות ויחד חווינו סיפוק עצום מכל פרויקט שסיימנו.

הם ראו את הגאווה שלנו נבנית מחדש ואיך החיוך נמתח שוב על הפנים. זה השפיע על האווירה בבית בצורה כל כך חיובית וטובה.

בנוסף לכל אלה שוב הבנו שעבודה פיזית, כזו שמתאמצים ומזיעים במהלכה, משחררת אנרגיות שליליות וכעסים מהגוף. תחשבו על זה רגע מנקודת המבט של הילדים- כשעובדים בעץ מותר להכות עם פטיש, מותר לדפוק. זה קצת מתקשר עם הרס רק שמתוך הפעולות הפיזיות הללו דווקא כשעובדים בעץ, נבנה משהו חדש והעוצמות מנותבות למעשה חיובי. זה פתרון נהדר לשחרור אגרסיות ולמתן לגיטימציה לעשות פעולות שביומיום ובהקשרים אחרים הם אסורים. מתוך ה"הרס" הזה, נבנה משהו חדש ויפה.

העצמאות הזו שלנו בתוך פרויקט, גם כמבוגרים, היא דבר שבונה את האישיות. הצלחתי לבנות משהו שעובד בעולם הזה! אני! אז למה שלא אצליח להתמודד עם עוד מיליון דברים נוספים?

בקיצור, גילינו מחדש עד כמה לדברים שאנחנו מחנכים אליהם יש תוקף אמיתי.

במקביל לעשייה הזו שנבעה מתוכנו קרו כמובן המון דברים לילדים. אלונה למשל הייתה מאושרת לא ללכת לבית ספר. היא רק בכיתה א' אבל הבינה די מהר שבית ספר זה נחמד אבל בבית נחמד יותר. היא מאוד נהנתה מהבילוי המשפחתי הממושך. ההבנה שחסרים לה החברים והמורות חלחלה בשלב די מתקדם. זה בא לידי ביטוי בהתפוצצויות על אחיה ואחותה הקטנים כמעט בלי שום סיבה ואותנו היא שטפה בצרחות בלי סוף. הדבר היחיד שעזר לה הוא לצאת החוצה לשחק ב"טרזנים" שבנינו יחד. היא הייתה כל כך גאה בעצמה וזה היה צורך כל כך מדויק שלה שהיא פשוט בילתה שם שעות במשחקים ואימון על פעלולים.

יצירת משחקי החצר נתנה לה ולליבי אחותה משמעות כפולה, הן גם יכלו להשוויץ במה שבנו וגם יכלו להמשיך וליהנות מהתוצרים עוד הרבה זמן. לכל אדם שעבר במקרה בשביל שמתחת לבית שלנו הן צעקו שהוא חייב לבוא לראות משהו והוא לא יכול היה ללכת עד שהדגימו איך משתמשים בכל מתקן ומתקן והסבירו על תהליך העבודה.

ומה קרה לנו במקביל, בזמן שבו התאווררנו בסטודיו?

במקום סדנאות פרונטאליות החלטנו להשקיע בפיתוח ערכות נגרות ביתיות לילדים ולהורים. יצרנו מדריכים כתובים ומצולמים שילוו אותם שלב אחר שלב בעבודה. סדנה מקוונת עם סטודיו9! תמכנו בטלפון מרחוק. הפידבקים שקיבלנו היו מדהימים. משפחות שלמות לקחו פסק זמן מהקורונה וישבו לעבוד יחד ולבנות משחקי עץ שונים ורהיטים לבית. התמונות והתגובות ששלחו לנו מילאו אותנו בהמון שימחה. זה לא עובד רק אצלנו זה עובד גם אצל אחרים! (להיכרות עם ערכות הנגרות שלנו לילדים, למבוגרים ולקבוצות מוזמנים לבקר בחנות המקוונת של סטודיו9- https://www.9design.co.il/shop )

יובל ואביב קיבלו במתנה ערכות נגרות לבניית מכוניות

מיומנויות העבודה טבועות בנו כבני אדם, פשוט צריך לעורר אותן, ויחד איתן מתעוררים רגשות ויצרים שקצת נשכחו מאיתנו.

בקיצור, תקופה משמעותית עברה עלינו. בכינו מלא, צחקנו בטירוף, בנינו, טעינו, תיקנו ושוב בנינו מחדש. היה כיף לא נורמאלי! (כשלא היה מעצבן).

ועכשיו השגרה מקדמת את פנינו וסה"כ אנחנו מברכים על חזרתה, רק מקווים שנזכור עד כמה מורכבת התקופה הזו הייתה ואיך הצלחנו להתמודד איתה ברגעים הכי קשים.

אלונה סיכמה את זה יפה ודבריה יהדהדו בראשנו (בתקווה) לתמיד- "אני בחיים לא אשכח את תקופת הקורונה....באסה שהיא נגמרה. אבל איזה כיף שתמיד יהיו לי את הטרזנים!"

לסיום: ברור לנו שזו הדרך שלנו ולא כל אחד פונה לעשייה פיזית באופן טבעי. אנחנו רק מבקשים לומר: תנו צ'אנס לעבודה עם הידיים, גם אם אתם חושבים שזה לא בשבילכם. כולנו יכולים קודם כל לנסות בעצמנו, אח"כ תמיד אפשר לפנות לבעלי מקצוע. הרווח שב "לנסות לבד" הוא עצום. אנחנו עובדים בעץ כבר עשור ובכל יום לומדים ומגלים דברים חדשים.

קבלו זווית אחרת על התמודדות עם קשיים- בשגרה לא חסרים אתגרים רגשיים, ולא חייבים פנדמיה כדי להיכנס לחרדה או ללחץ. בעידן שבו אנחנו חיים יש בשפע לכולם ובכל פינה.

עבודה עם הידיים היא כלי אמיתי לחיים, כלי שאפשר להשתמש בו כדי להתמודד עם אתגרים שונים ולפתח את עצמנו. אפשר להשתמש בעבודה עם הידיים כטכניקה שמקדמת פורקן ריגשי וככלי להפגת חרדות בקרב מבוגרים ובקרב ילדים כאחד. לא משנה בני כמה אתם, בני 3 או בני 80, כולם ירגישו סיפוק וגאווה להציג משהו שבנו בשתי כפות ידיים.